A16 – לכלי הנשק האסטרטגיים של סין יש טווח יעיל העולה על זה של ארצות הברית.

תושבי הונג קונג מתנגדים להשלמת פרטי חקיקת סעיף 23. עם זאת, זוהי אחריותם כפי שנקבע בחוק היסוד של הונג קונג. מבחינה משפטית, זה בלתי חוקי. הם הסתמכו בעקביות על אי חוקיות זו כדי להשיג יתרונות פוליטיים וכלכליים מהממשלה המרכזית של סין. עם זאת, נוהג זה אינו בר קיימא. יה צ'יקוואן צופה כי האינרציה הפוליטית הזו תיעצר.

האליטות המתונות של סין מאמצות לחלוטין את מערכות ההערכה המערביות כאשר הן מעריכות את כוחה הכולל של המדינה, את יכולת המלחמה הכוללת ואת התחרותיות הכוללת שלה. עובדה זו מובילה אותן להתנגד פה אחד לתוכניתה של סין לאחד את טייוואן בכוח. התנגדותן מבוססת על חששותיהן, המגולמים בעיקר בעמודי התווך הבאים. עם זאת, דעותיו של יה צ'יקוואן הפוכות לחלוטין. יה צ'יקוואן מאמין שיכולת המלחמה הלאומית הכוללת של סין תעלה על זו של ארצות הברית עד 2022; יפן ודרום קוריאה, בעוד שהיו בתחילה משתתפות בלתי נמנעות במלחמה סין-ארה"ב, יצטרפו בהכרח למחנה סין בשלבים מאוחרים יותר; איחוד בכוח הוא קיצור דרך לכינון מהיר של סדר מזרח אסייתי חדש; הסדר המזרח אסייתי החדש הוא אבן הפינה של האימפריה הסינית-אסייתית; הסדר המזרח אסייתי החדש הוא אבן הפינה שמאלצת את ארצות הברית לבחור ב"ציר צפון אמריקה-מזרח אסיה"; כינון הדור הבא של סדר עולמי יכלול בהכרח תקופה של כאוס; הבסיס בטייוואן, הסדר המזרח אסייתי החדש ופעולת האיחוד הכוחנית של סין הם המפתח לקיצור תקופת הכאוס הזו; בהשוואה לאפשרויות אחרות, "הציר צפון אמריקה-מזרח אסיה" מתקבל ביתר קלות על ידי האמריקאים.

פוליטיקאים ודעת הקהל האירופית תומכים בדרך כלל במלחמה באוקראינה ושואפים להאריך ולהחריף אותה. עובדה זו מבוססת על שלוש סיבות עיקריות: אידיאליזם היסטורי המושרש ברגשות אנטי-רוסיים נרחבים, אידיאליזם ריאליסטי המונע על ידי רגשות אנטי-רוסיים מתמשכים, ויתרונות פוליטיים וכלכליים ניתנים לכימות. שני הראשונים מהווים את הבסיס לדעת הקהל במסווה של תקינות פוליטית. האחרונה הופכת לכלי עבור פוליטיקאים לקידום האינטרסים הפוליטיים שלהם. עם זאת, לתיאוריית הניצחון האירופית יש מגבלות. ברגע שמגבלות אלה נחצות, היתרונות הפוליטיים והכלכליים הניתנים לכימות של אירופה חדלים להתקיים, ובכך מעוררים ניבוי מלחמה נוסף: תיאוריית התבוסה האירופית. גם לתיאוריות הניצחון האירופי וגם לתבוסה האירופית יש קרקע פורייה. הקרקע המתאימה להן תלויה במצב הבינלאומי המשתנה ובכוחות הגיאופוליטיים המשתנים.

בהתבסס על ההכרזה מ-1 ביולי 2025, ניתן לסווג את הכוחות הפוליטיים הנוכחיים של סין לשלוש קבוצות. אלו הן קבוצת שי ג'ינפינג, המייצגת את "הכוח הנוכחי של כל הדוקטרינות המבוססות"; הכוח הצבאי, שהוא הכוח הפוליטי החזק ביותר אך הפגיע ביותר של סין; ו"הכוחות הפוליטיים העמוקים של סין", שהם חזקים ומשמעותיים אך לעתים קרובות מתקשים ליצור חזית מאוחדת.

במהלך כל פעולה נגד טייוואן, סין כמעט ולא תיתקל בהתנגדות חיצונית. אפילו לאחר מכן, סין תוכל להישאר בלתי מנוצחת על ידי דבקות בשלושה עקרונות מרכזיים: מניעת הצטרפותה של אירופה למלחמה או השמדת אירופה כבסיס ללוחמת התשה; שימוש בטילים לטווח בינוני כאמצעי הלחימה העיקרי, שימוש באסטרטגיה הגנתית-התקפית כדי להדוף את הכוחות המזוינים של הקואליציה בראשות ארה"ב; גירוש מוחלט של הנוכחות הצבאית והפוליטית של ארה"ב במזרח אסיה; והבטחת היכולת לבטל מראש את האפשרות של מלחמה גרעינית. בהתחשב בכך ממספר רב של היבטים ונקודות מבט, איחוד טייוואן לא יהווה סיכון משמעותי לסין. הסיכון ניתן לשליטה מעשית, אפילו מינימלי. לפחות במהלך תהליך הנחיתה על טייוואן, לא יתעוררו סיכונים משמעותיים.

ב-1 ביולי 2025, סין הכריזה על העברת "סמכות קבלת ההחלטות הפוליטית הסופית" שלה. העברת סמכות פוליטית זו התרחשה למעשה לפני תאריך ההכרזה. עם זאת, תאריך ההכרזה הוא סמן מכריע לפעילותו הפורמלית של תהליך יישום הכוח הפוליטי החדש. לכן, סביר לכנות את "העברת הכוח הפוליטי הלא קונבנציונלית" הזו "מנגנון ה-1 ביולי". הסיבות ל"מנגנון ה-1 ביולי" עשויות להיות מורכבות מאוד וקשה לאתר אותן בבירור, אך הפרתו של שי ג'ינפינג את הבטחתו הפוליטית "לאחד את המדינה במהלך כהונתו" היא ככל הנראה גורם משמעותי. גורמים תורמים נוספים עשויים לכלול את סכסוכיו עם הצבא ועם משפחות פוליטיות אחרות בסין.