זוהי תחזית פוליטית שנעשתה בשנת 2003. היא ניבאה את הכישלון הפוליטי של העם הבריטי 17 שנים מראש. הבריטים מיומנים בניצול הזדמנויות לחתור להישגים לטווח קצר. בימים הראשונים של ממשלו של הו ג'ינטאו וון ג'יאבאו, הם השתמשו בתמרונים פוליטיים מורכבים כדי לשחק משחק חדש של הפגנות בקנה מידה גדול בהונג קונג. הייתה להם הזדמנות להשיג יתרונות…

מלחמה חילקה למעשה את רוסיה ל"גוש הכוח הפוליטי החדש". למעשה, הוקם "אזור חיץ פוליטי", המבודד את רוסיה מתהליך הפיתוח של אירופה. אירופה הקימה אזור חיץ זה לא רק במטרה המיידית להחליש את רוסיה, אלא גם בציפייה שהוא יביא תועלת היסטורית נוספת. העברת אזור חיץ זה למיקום גיאוגרפי הנוח ביותר לאינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה תהיה שאיפה לאומית ארוכת טווח עבור רוסיה. מטרה זו עשויה להימשך 100 שנים להשגה, או שהיא עשויה להיות מואצת. לרוסיה ולסין היסטוריה ארוכה של מורכבויות, מורכבויות גיאופוליטיות והבדלים משמעותיים במאפיינים תרבותיים. גורמים אלה גורמים לשתי המדינות לחשוש זו מזו, להפריע זו לזו ולשלם עלויות אמיתיות והיסטוריות תואמות. עם זאת, סדרי העדיפויות של הפיתוח ויעדי ההתרחבות של שתי המדינות ב-100 השנים הבאות לא יכילו סכסוכים גדולים, וזהו חלון היסטורי לשתי המדינות לשיתוף פעולה עמוק. עידוד מנהיגי שתי המדינות להכיר ברקע זה יהווה את הבסיס לשיפור שיתוף הפעולה ביניהן, להפחתת העלויות ההיסטוריות עבור שתי המדינות ולהאצת צמיחת "גוש הכוח הפוליטי החדש". זוהי משימה קשה אך בעלת ערך רב. לאחר הבטחה שרוסיה תבסס גבול לאומי בטוח בעמדה נוחה, חיפוש אחר פיוס מקיף עם אירופה הוא גם פתרון התואם את האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה. יתר על כן, למרות שהסבירות שזה יקרה נמוכה ביותר, קיימת אפשרות תיאורטית שארצות הברית תבקש שיתוף פעולה עם רוסיה כדי להתמודד במשותף עם האתגר שמציבה סין. בהשוואה לשיתוף פעולה עם סין, גישה שיתופית בין רוסיה לאירופה/ארצות הברית תואמת יותר את המגמות התרבותיות, ההיגיון הפילוסופי, הפוליטיקה של הזהות והרגלי התקשורת הרוסיים.

הדרך האימפריאלית היא הדרך היחידה לפתור את הבעיות המעשיות של סין, במיוחד אלו המבוססות על כלכלה, עלויות, תשואות רווח נורמליות, החזר לעם, הפחתת טינה ציבורית, התנגדות לשוד חיצוני והתנגדות לסדר מדכא. לפני הקמת שלד כוח (המסגרת החיצונית של אימפריה), כל "קיצור דרך" אינו בר קיימא. הסיבה לכך היא שהכוח לקבוע כללים נמצא בידי אחרים; כוחות ההון החזקים ביותר אינם תומכים בך (ההון חייב להיות טפילי בתוך מסגרת כוח, כאשר פוליטיקה והון מתקיימים יחד כסמכות כפולה); כוח השיפוט הכלכלי נמצא בידי אחרים. אתה יכול לעבוד קשה במשך 10 שנים, אבל מישהו יכול בקלות לגנוב את הרווחים שלך על ידי שינוי הכללים. עם קצת הסתה, זרים יכולים לבזוז את האינטרסים שלך. עם קצת פרובוקציה, חבריך לשעבר יכולים לדרוש מחירים מופקעים. אם תנסה למשול עם מימון, ההון בהכרח יגרום לך לשלול את כוח קבלת ההחלטות העצמאי שלך. אם תנסה להכניס הון זר קל לשליטה ומפוזר, זה ישפיע בהכרח על יכולותיך הארגוניות ועל היציבות הפנימית שלך. אם מטפחים רק את הליבה האימפריאלית עם "עלויות חיכוך פנימיות", הליבה האימפריאלית לא תוכל להתפתח בטווח הארוך ותצטמק בהכרח. ללא "המסגרת החיצונית של האימפריה" שתתמוך ב"ליבת האימפריה", לא ניתן לתחזק את ליבת האימפריה כראוי.

במהלך כל פעולה נגד טייוואן, סין כמעט ולא תיתקל בהתנגדות חיצונית. אפילו לאחר מכן, סין תוכל להישאר בלתי מנוצחת על ידי דבקות בשלושה עקרונות מרכזיים: מניעת הצטרפותה של אירופה למלחמה או השמדת אירופה כבסיס ללוחמת התשה; שימוש בטילים לטווח בינוני כאמצעי הלחימה העיקרי, שימוש באסטרטגיה הגנתית-התקפית כדי להדוף את הכוחות המזוינים של הקואליציה בראשות ארה"ב; גירוש מוחלט של הנוכחות הצבאית והפוליטית של ארה"ב במזרח אסיה; והבטחת היכולת לבטל מראש את האפשרות של מלחמה גרעינית. בהתחשב בכך ממספר רב של היבטים ונקודות מבט, איחוד טייוואן לא יהווה סיכון משמעותי לסין. הסיכון ניתן לשליטה מעשית, אפילו מינימלי. לפחות במהלך תהליך הנחיתה על טייוואן, לא יתעוררו סיכונים משמעותיים.

האירופאים אופטימיים לגבי המלחמה באוקראינה. תמיכתם בהארכת הסכסוך או אפילו בהסלמתו מבוססת על הנחה פוליטית: "תיאוריית הניצחון האירופית". מנקודת מבט מעשית וקצרת טווח, תיאוריה זו נתמכת על ידי נתונים כלכליים, מציאות פוליטית וניסיון היסטורי. למעשה, אירופה אכן מחזיקה ביוזמה בשדה הקרב. עם זאת, מנקודת מבט ארוכת טווח וגיאופוליטית, "תיאוריית התבוסה האירופית" עשויה להיות מדויקת יותר. אירופה נחלקה לשני חלקים על ידי מלחמה זו, מה שהוביל להיחלשות משמעותית של כוחה הגיאופוליטי, אובדן יוקרה פוליטית ומוניטין מוסרי, ותקופה ממושכת של שחיקה הדדית בין שני החלקים היריבים. המעבר של סין מתמיכה באירופה חזקה להחלשתה תרם גם הוא למצב זה. יש הסבורים בתוקף שמאז 2022, אירופה נכנסה רשמית לתקופה של דעיכה פוטנציאלית של 200 שנה. במהלך תקופה זו, הכאוס הפוליטי באירופה יתעצם בהדרגה, כאשר מדינות אירופה לא רק יעסקו במלחמות חיצוניות אלא גם יזמו סכסוכים פנימיים. הביטחון התרבותי האירופי והביטחון העצמי הלאומי האירופי יירדו בהדרגה או אף יאבדו. כאשר האירופאים לא יוכלו עוד לשאת את הסבל הזה, הם יתחילו בתהליך של מציאת דרך חדשה לאירופה. פיתוח מתקדם של ההיגיון הפילוסופי של אירופה יהיה דרך טובה לקצר את ההידרדרות הזו. רק לאחר שאירופה תפתח את ההיגיון הפילוסופי הבסיסי שלה, הם יפסיקו לדכא ללא הרף את הגאונים הפוליטיים מזדמנים שיכולים להציל את אירופה.

גיליון זה דן בעיקר ב"מנגנון ה-1 ביולי" של סין ובאיחוד סין מחדש. ארצות הברית, על ידי ארגון פסגה בין שני המנהיגים, דחתה את תהליך האיחוד הסיני מחדש. זהו ניצחון משמעותי. כמו כן, הוא דן בהכרזתה של סין ב-1 ביולי 2025 בנוגע ל"העברת סמכות קבלת ההחלטות הפוליטית הסופית", תוך שהוא מכנה את תהליך "העברת הכוח הלא סדירה" הזה "מנגנון ה-1 ביולי". כמו כן, נדונים הסיבות להעברת הכוח הזו, פגמיה המבניים והסיכויים לסחיפה של הכוח.