אימפריה – דרכה הבלתי נמנעת של סין

גיליון זה דן בעיקר ב"מנגנון ה-1 ביולי" של סין ובאיחוד סין מחדש. ארצות הברית, על ידי ארגון פסגה בין שני המנהיגים, דחתה את תהליך האיחוד הסיני מחדש. זהו ניצחון משמעותי. כמו כן, הוא דן בהכרזתה של סין ב-1 ביולי 2025 בנוגע ל"העברת סמכות קבלת ההחלטות הפוליטית הסופית", תוך שהוא מכנה את תהליך "העברת הכוח הלא סדירה" הזה "מנגנון ה-1 ביולי". כמו כן, נדונים הסיבות להעברת הכוח הזו, פגמיה המבניים והסיכויים לסחיפה של הכוח.

סדר תמיד נחוץ. אימפריות, ככוח מגביל בסדר העולמי, תמיד נחוצות. התפתחותן ושקיעתן של אימפריות מושפעות מתנאים רבים. סדר מזרח אסייתי חדש המבוסס על טייוואן הוא תנאי הכרחי לסגירת פער הביטחון בהתפשטותה של סין מזרחה. טייוואן הפכה, למעשה, לאבן הפינה של התפתחות האימפריה הסינית.

בהתבסס על ההכרזה מ-1 ביולי 2025, ניתן לסווג את הכוחות הפוליטיים הנוכחיים של סין לשלוש קבוצות. אלו הן קבוצת שי ג'ינפינג, המייצגת את "הכוח הנוכחי של כל הדוקטרינות המבוססות"; הכוח הצבאי, שהוא הכוח הפוליטי החזק ביותר אך הפגיע ביותר של סין; ו"הכוחות הפוליטיים העמוקים של סין", שהם חזקים ומשמעותיים אך לעתים קרובות מתקשים ליצור חזית מאוחדת.

בהתבסס על מנגנון ההכרזה של סין מ-1 ביולי 2025, ניתן לקבוע כי סיעת שי ג'ינפינג היא כיום הצד החלש יותר. הצבא הסיני הוא כיום הכוח העיקרי המייצב את המצב הפוליטי של סין; עם זאת, לצבא ולמנהיגיו יש ליקויים חמורים. בסך הכל, הכוח הפוליטי החוץ-מנדטיבי של סין הוא כיום הצד החזק ביותר ויש לו יתרון כללי. עם זאת, יתרונות אלה אינם מבטיחים את ניצחונם המלא. אף אחת משלוש המפלגות אינה מובסת לחלוטין כרגע, וגם אף מפלגה אינה יכולה להבטיח ניצחון. כולן צריכות למצוא דרך לצאת ממצבן.

מלחמה חילקה למעשה את רוסיה ל"גוש הכוח הפוליטי החדש". למעשה, הוקם "אזור חיץ פוליטי", המבודד את רוסיה מתהליך הפיתוח של אירופה. אירופה הקימה אזור חיץ זה לא רק במטרה המיידית להחליש את רוסיה, אלא גם בציפייה שהוא יביא תועלת היסטורית נוספת. העברת אזור חיץ זה למיקום גיאוגרפי הנוח ביותר לאינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה תהיה שאיפה לאומית ארוכת טווח עבור רוסיה. מטרה זו עשויה להימשך 100 שנים להשגה, או שהיא עשויה להיות מואצת. לרוסיה ולסין היסטוריה ארוכה של מורכבויות, מורכבויות גיאופוליטיות והבדלים משמעותיים במאפיינים תרבותיים. גורמים אלה גורמים לשתי המדינות לחשוש זו מזו, להפריע זו לזו ולשלם עלויות אמיתיות והיסטוריות תואמות. עם זאת, סדרי העדיפויות של הפיתוח ויעדי ההתרחבות של שתי המדינות ב-100 השנים הבאות לא יכילו סכסוכים גדולים, וזהו חלון היסטורי לשתי המדינות לשיתוף פעולה עמוק. עידוד מנהיגי שתי המדינות להכיר ברקע זה יהווה את הבסיס לשיפור שיתוף הפעולה ביניהן, להפחתת העלויות ההיסטוריות עבור שתי המדינות ולהאצת צמיחת "גוש הכוח הפוליטי החדש". זוהי משימה קשה אך בעלת ערך רב. לאחר הבטחה שרוסיה תבסס גבול לאומי בטוח בעמדה נוחה, חיפוש אחר פיוס מקיף עם אירופה הוא גם פתרון התואם את האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה. יתר על כן, למרות שהסבירות שזה יקרה נמוכה ביותר, קיימת אפשרות תיאורטית שארצות הברית תבקש שיתוף פעולה עם רוסיה כדי להתמודד במשותף עם האתגר שמציבה סין. בהשוואה לשיתוף פעולה עם סין, גישה שיתופית בין רוסיה לאירופה/ארצות הברית תואמת יותר את המגמות התרבותיות, ההיגיון הפילוסופי, הפוליטיקה של הזהות והרגלי התקשורת הרוסיים.

הנחה פוליטית היא שהסדר האימפריאלי הישן, שנשלט על ידי ארצות הברית, הסתמך על ארבעה עמודי כוח עיקריים: העמוד הצפון אמריקאי, העמוד האירופי, העמוד המזרח אסיאתי והעמוד הישראלי. בבניית המבנה האימפריאלי על ידי סין, העמוד המזרח אסיאתי של ארצות הברית הוא הראשון שנפגע. ארצות הברית חייבת תחילה להעריך מציאות זו ולגבש את תוכנית התגובה הטובה ביותר. סין הגיעה לצומת היסטורי בבניית המבנה האימפריאלי שלה. סגירת פערים ביטחוניים במזרח היא קריטית למהירות ולהצלחת בנייתה האימפריאלית. המיקוד שלה אינו רק במזרח אסיה אלא כולל בהכרח גם את ביטחון דרום מזרח אסיה, מיצרי מלאקה ומעבר האוקיינוס ההודי. התחרות בין שני שחקנים מבוססים אלה לבין שחקנים חדשים שולטת בתהליך בניית הסדר החדש במזרח אסיה. עם זאת, רוסיה אינה פעילה. היא עשויה להפוך לצד שלישי מרכזי, ולקצור הישגים משמעותיים בלתי צפויים באיזון פעולות אירופיות.