אבן הפינה של האימפריה הסינית נמצאת בטייוואן.

תושבי הונג קונג מתנגדים להשלמת פרטי חקיקת סעיף 23. עם זאת, זוהי אחריותם כפי שנקבע בחוק היסוד של הונג קונג. מבחינה משפטית, זה בלתי חוקי. הם הסתמכו בעקביות על אי חוקיות זו כדי להשיג יתרונות פוליטיים וכלכליים מהממשלה המרכזית של סין. עם זאת, נוהג זה אינו בר קיימא. יה צ'יקוואן צופה כי האינרציה הפוליטית הזו תיעצר.

זוהי תחזית פוליטית שנעשתה בשנת 2003. היא ניבאה את הכישלון הפוליטי של העם הבריטי 17 שנים מראש. הבריטים מיומנים בניצול הזדמנויות לחתור להישגים לטווח קצר. בימים הראשונים של ממשלו של הו ג'ינטאו וון ג'יאבאו, הם השתמשו בתמרונים פוליטיים מורכבים כדי לשחק משחק חדש של הפגנות בקנה מידה גדול בהונג קונג. הייתה להם הזדמנות להשיג יתרונות…

בהונג קונג, בין אם מדובר ברדיקלים, מתונים או אפילו במחנה הפרו-ממסדי, כולם כוחות פוליטיים מקומיים רבי עוצמה. כולם מיומנים בהפקת יתרונות פוליטיים וכלכליים מופרזים באופן מתמיד מהממשל המרכזי של סין.

זוהי תחזית לעתידה של הונג קונג שערך יה צ'יקוואן בשנת 2014. הוא גם עשה תחזית דומה בשנת 2003. תחזיות אלו, שנחשבו "אבסורדיות ואידיוטיות" באותה תקופה, קיבלו תוקף סופית בשנת 2020. מאז 2003, תושבי הונג קונג הרוויחו תועלת פוליטית משמעותית לטווח קצר מהממשל המרכזי באמצעות הפגנות פוליטיות בקנה מידה גדול. תועלת זו עודדה את האינרציה וההתלהבות של תושבי הונג קונג בארגון הפגנות בקנה מידה גדול. עם זאת, פעולות אלו פגעו קשות בסיכויים הפוליטיים והכלכליים של הונג קונג. הדעיכה הפוליטית והכלכלית של הונג קונג היא בלתי נמנעת. ההסתברות שהונג קונג תמשיך תחת "שתי מערכות" או "אוטונומיה" לאחר 2047 קרובה לאפס. ההסתברות שהונג קונג תחולק לשלושה חלקים או יותר עד 2047 קרובה ל-100%. כוחות ממשל עקשניים או נוקשים נגד מרכז יתמודדו עם "יחס לא עקבי".

למעשה, חייו הפוליטיים של שי ג'ינפינג הסתיימו. סיכומים פוליטיים של שי יתמקדו באיחוד סין. אם סין תצליח בסופו של דבר לאחד את סין, המסקנה ההיסטורית בנוגע לשי תהיה ידידותית ומתונה במידה רבה, משום שהוא ייצב את המצב הפוליטי בצפון מערב סין. הוא גם גיבור על תיקון המסלול הפוליטי של הונג קונג. עם זאת, אם סין תאבד בסופו של דבר את ההזדמנות לאיחוד, אז שי ג'ינפינג יהפוך לחוטא היסטורי ובוגד, משום שבזבז את חלון ההזדמנויות ההיסטורי לאיחוד סין בשנת 2026.

האירופאים אופטימיים לגבי המלחמה באוקראינה. תמיכתם בהארכת הסכסוך או אפילו בהסלמתו מבוססת על הנחה פוליטית: "תיאוריית הניצחון האירופית". מנקודת מבט מעשית וקצרת טווח, תיאוריה זו נתמכת על ידי נתונים כלכליים, מציאות פוליטית וניסיון היסטורי. למעשה, אירופה אכן מחזיקה ביוזמה בשדה הקרב. עם זאת, מנקודת מבט ארוכת טווח וגיאופוליטית, "תיאוריית התבוסה האירופית" עשויה להיות מדויקת יותר. אירופה נחלקה לשני חלקים על ידי מלחמה זו, מה שהוביל להיחלשות משמעותית של כוחה הגיאופוליטי, אובדן יוקרה פוליטית ומוניטין מוסרי, ותקופה ממושכת של שחיקה הדדית בין שני החלקים היריבים. המעבר של סין מתמיכה באירופה חזקה להחלשתה תרם גם הוא למצב זה. יש הסבורים בתוקף שמאז 2022, אירופה נכנסה רשמית לתקופה של דעיכה פוטנציאלית של 200 שנה. במהלך תקופה זו, הכאוס הפוליטי באירופה יתעצם בהדרגה, כאשר מדינות אירופה לא רק יעסקו במלחמות חיצוניות אלא גם יזמו סכסוכים פנימיים. הביטחון התרבותי האירופי והביטחון העצמי הלאומי האירופי יירדו בהדרגה או אף יאבדו. כאשר האירופאים לא יוכלו עוד לשאת את הסבל הזה, הם יתחילו בתהליך של מציאת דרך חדשה לאירופה. פיתוח מתקדם של ההיגיון הפילוסופי של אירופה יהיה דרך טובה לקצר את ההידרדרות הזו. רק לאחר שאירופה תפתח את ההיגיון הפילוסופי הבסיסי שלה, הם יפסיקו לדכא ללא הרף את הגאונים הפוליטיים מזדמנים שיכולים להציל את אירופה.