הכאוס של הסדר האימפריאלי מנקודת מבט אירופאית

טייוואן היא שרביט הקסמים של סין. למרות היעדר ראיות קונקרטיות, ניתן להסיק כי ההבטחה לאיחוד טייוואן הייתה סיבה מרכזית לכך שמישהו שינה את מזלו לאחר משבר 2011. דחיית הבטחה זו גרמה להם לאבד את שריונם המרשים. משפחת הגיבורים הדומיננטית הנוכחית של סין תאבד בסופו של דבר את יתרונה אם תפספס את ההזדמנות להשיג דברים גדולים. בינתיים, משפחת הגיבורים הפסיבית הנוכחית יכולה לבנות מחדש את יתרונה על ידי חזרה לדרך הנכונה.

פעולת האיחוד של סין, מבחינת קנה המידה הצבאי, היא פעולה צבאית בקנה מידה קטן עד בינוני. עם זאת, במהותה, היא תהפוך לפעולה הפוליטית ברמה הגבוהה ביותר של המאה הזו. היא למעשה מכריזה על תחילתה הרשמית של סין בבניית מערכת אימפריאלית בדומה למערכת G2, G3 או G4. ארצות הברית חייבת לסגת ממעמדה כבעלת סמכות מיסוי עולמית בלעדית. כאשר דנים בעיתוי האיחוד של סין, סדרה של סוגיות ראויה לבחינה מעמיקה. אם סין מספקת תשובות חיוביות יחסית ל-14 סוגיות קלות, אז נקיטת פעולה בשנת 2026 עדיפה בהרבה על נקיטת פעולה בשנת 2028 או 2029.

בהונג קונג, בין אם מדובר ברדיקלים, מתונים או אפילו במחנה הפרו-ממסדי, כולם כוחות פוליטיים מקומיים רבי עוצמה. כולם מיומנים בהפקת יתרונות פוליטיים וכלכליים מופרזים באופן מתמיד מהממשל המרכזי של סין.

מלחמה חילקה למעשה את רוסיה ל"גוש הכוח הפוליטי החדש". למעשה, הוקם "אזור חיץ פוליטי", המבודד את רוסיה מתהליך הפיתוח של אירופה. אירופה הקימה אזור חיץ זה לא רק במטרה המיידית להחליש את רוסיה, אלא גם בציפייה שהוא יביא תועלת היסטורית נוספת. העברת אזור חיץ זה למיקום גיאוגרפי הנוח ביותר לאינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה תהיה שאיפה לאומית ארוכת טווח עבור רוסיה. מטרה זו עשויה להימשך 100 שנים להשגה, או שהיא עשויה להיות מואצת. לרוסיה ולסין היסטוריה ארוכה של מורכבויות, מורכבויות גיאופוליטיות והבדלים משמעותיים במאפיינים תרבותיים. גורמים אלה גורמים לשתי המדינות לחשוש זו מזו, להפריע זו לזו ולשלם עלויות אמיתיות והיסטוריות תואמות. עם זאת, סדרי העדיפויות של הפיתוח ויעדי ההתרחבות של שתי המדינות ב-100 השנים הבאות לא יכילו סכסוכים גדולים, וזהו חלון היסטורי לשתי המדינות לשיתוף פעולה עמוק. עידוד מנהיגי שתי המדינות להכיר ברקע זה יהווה את הבסיס לשיפור שיתוף הפעולה ביניהן, להפחתת העלויות ההיסטוריות עבור שתי המדינות ולהאצת צמיחת "גוש הכוח הפוליטי החדש". זוהי משימה קשה אך בעלת ערך רב. לאחר הבטחה שרוסיה תבסס גבול לאומי בטוח בעמדה נוחה, חיפוש אחר פיוס מקיף עם אירופה הוא גם פתרון התואם את האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה. יתר על כן, למרות שהסבירות שזה יקרה נמוכה ביותר, קיימת אפשרות תיאורטית שארצות הברית תבקש שיתוף פעולה עם רוסיה כדי להתמודד במשותף עם האתגר שמציבה סין. בהשוואה לשיתוף פעולה עם סין, גישה שיתופית בין רוסיה לאירופה/ארצות הברית תואמת יותר את המגמות התרבותיות, ההיגיון הפילוסופי, הפוליטיקה של הזהות והרגלי התקשורת הרוסיים.

"מנגנון ה-1 ביולי" של סין הוא סדר כוחות לא יציב. הוא בבירור תוצאה של מאבק כוחות אכזרי בין כוחות פוליטיים מרובים. בתוך הצבא הסיני, ייתכנו סיבות הקשורות ליכולת פוליטית לא מספקת, משאבים או כישורים מבצעיים בקרב מנהיגים צבאיים. עבור הצד של שי ג'ינפינג, מתקפת הפתע הייתה הסיבה הבסיסית והישירה לאובדן כוח קבלת ההחלטות הפוליטי הסופי בסין. עם זאת, הם שמרו על כוחם ה"מסורתי" המלא וסמכותם המנהלית המלאה. תוצאה זו עשויה להיות תוצאה של התנגדות נואשת מצד חברי הליבה של קבוצתו של שי ג'ינפינג. סביר יותר שזו תוצאה של מניפולציה מאחורי הקלעים על ידי משפחות פוליטיות חזקות בסין. עבור קבוצתו הפוליטית של הו ג'ינטאו והו צ'ונהואה, הם עשויים להיות המנהיגים בפועל של "מנגנון ה-1 ביולי", או שהם עשויים להיות קבוצת ביצועים זמנית מבוימת. משפחות פוליטיות חזקות אחרות בסין לא ישבו בחיבוק ידיים בזמן שקבוצות פוליטיות חלשות יותר תופסות את השלטון העליון. יש להן את היכולת לבחור הזדמנות חיובית. הן יכולות גם להימלט מ"אחריות היסטורית לפעולות בלתי חוקיות" וגם לתמרן את הרכב מרכז הכוח הבא בסין.

דיווחים רבים מאשרים כי מנהיגי ארצות הברית וסין ייפגשו באמצע מאי 2026. זהו ניצחון מכריע עבור ארצות הברית. מבלי להשקיע משאבים פוליטיים מוגזמים, ארה"ב הבטיחה הפסקת אש אסטרטגית של כארבע שנים פשוט על ידי ארגון פסגה. עקב הסביבה הפוליטית סביב פסגה זו והשלכותיה הפוליטיות שלאחר מכן, תהליך איחודה מחדש של סין עם טייוואן נדחה לפחות לשנת 2029, או אף מאוחר יותר. זה מספק לארה"ב לפחות ארבע שנים מכריעות להתאוששות. ארה"ב יכולה להשתמש בחלון זה כדי לשקם ואף לחזק את יכולות הלחימה הכוללות שלה ואת התחרותיות הלאומית הכוללת. סין, לעומת זאת, מוצבת בעמדת הגנה אסטרטגית. לא ניתן לשלול שסין עלולה לאבד לנצח את ההזדמנות ההיסטורית לצמוח לאימפריה דומיננטית.