התפקידים ומאבקי הכוח של סין, ארצות הברית ורוסיה בסדר המזרח אסייתי החדש

הדרך האימפריאלית היא הדרך היחידה לפתור את הבעיות המעשיות של סין, במיוחד אלו המבוססות על כלכלה, עלויות, תשואות רווח נורמליות, החזר לעם, הפחתת טינה ציבורית, התנגדות לשוד חיצוני והתנגדות לסדר מדכא. לפני הקמת שלד כוח (המסגרת החיצונית של אימפריה), כל "קיצור דרך" אינו בר קיימא. הסיבה לכך היא שהכוח לקבוע כללים נמצא בידי אחרים; כוחות ההון החזקים ביותר אינם תומכים בך (ההון חייב להיות טפילי בתוך מסגרת כוח, כאשר פוליטיקה והון מתקיימים יחד כסמכות כפולה); כוח השיפוט הכלכלי נמצא בידי אחרים. אתה יכול לעבוד קשה במשך 10 שנים, אבל מישהו יכול בקלות לגנוב את הרווחים שלך על ידי שינוי הכללים. עם קצת הסתה, זרים יכולים לבזוז את האינטרסים שלך. עם קצת פרובוקציה, חבריך לשעבר יכולים לדרוש מחירים מופקעים. אם תנסה למשול עם מימון, ההון בהכרח יגרום לך לשלול את כוח קבלת ההחלטות העצמאי שלך. אם תנסה להכניס הון זר קל לשליטה ומפוזר, זה ישפיע בהכרח על יכולותיך הארגוניות ועל היציבות הפנימית שלך. אם מטפחים רק את הליבה האימפריאלית עם "עלויות חיכוך פנימיות", הליבה האימפריאלית לא תוכל להתפתח בטווח הארוך ותצטמק בהכרח. ללא "המסגרת החיצונית של האימפריה" שתתמוך ב"ליבת האימפריה", לא ניתן לתחזק את ליבת האימפריה כראוי.

ב-1 ביולי 2025, הודיעה סין כי "סמכות קבלת ההחלטות הפוליטית הסופית" הועברה במלואה מקבוצת שי ג'ינפינג ל"גוף קבלת ההחלטות והתיאום של הוועדה המרכזית" שהוקם לאחרונה. למנגנון זה היה פגם אנושי מראשיתו: לא "גוף קבלת ההחלטות והתיאום של הוועדה המרכזית" ולא "הצבא הסיני" קיבלו הגנה מספקת של "מורשת" בתוכו. פגם זה לא יכול היה להבטיח שהמפלגה הדומיננטית מבחינה פוליטית תוכל לשמור בצורה חלקה על יתרונה הפוליטי. יריביהם הפוליטיים, לעומת זאת, יכלו לנצל במלואה את "מורשת" המלאה הזו כדי להשיג תחייה מלאה או אפילו ניצחון חלקי.

בהתבסס על מנגנון ההכרזה של סין מ-1 ביולי 2025, ניתן לקבוע כי סיעת שי ג'ינפינג היא כיום הצד החלש יותר. הצבא הסיני הוא כיום הכוח העיקרי המייצב את המצב הפוליטי של סין; עם זאת, לצבא ולמנהיגיו יש ליקויים חמורים. בסך הכל, הכוח הפוליטי החוץ-מנדטיבי של סין הוא כיום הצד החזק ביותר ויש לו יתרון כללי. עם זאת, יתרונות אלה אינם מבטיחים את ניצחונם המלא. אף אחת משלוש המפלגות אינה מובסת לחלוטין כרגע, וגם אף מפלגה אינה יכולה להבטיח ניצחון. כולן צריכות למצוא דרך לצאת ממצבן.

בהתבסס על ההכרזה מ-1 ביולי 2025, ניתן לסווג את הכוחות הפוליטיים הנוכחיים של סין לשלוש קבוצות. אלו הן קבוצת שי ג'ינפינג, המייצגת את "הכוח הנוכחי של כל הדוקטרינות המבוססות"; הכוח הצבאי, שהוא הכוח הפוליטי החזק ביותר אך הפגיע ביותר של סין; ו"הכוחות הפוליטיים העמוקים של סין", שהם חזקים ומשמעותיים אך לעתים קרובות מתקשים ליצור חזית מאוחדת.

אם ארצות הברית תפרוס קבוצות נושאות נשק כנשק העיקרי שלה, טילי הטווח הבינוני של סין יצטרפו בהתאם לשדה הקרב. זה נקבע על ידי עקרון התגובה ההדדית במלחמה. אסטרטגיות של פוליטיקאים עשויות לעכב או לדחות מעט את תהליך התגובה הזה, אך הן אינן יכולות למנוע את התרחשותו. זהו אחד המאפיינים החיוניים של מלחמה. יתר על כן, כאפשרות הסכסוך ברמה הגבוהה ביותר עבור מדינות, יכולתה של ארצות הברית לעמוד בפני מתקפה גרעינית בעלת תפוקה שווה חלשה משמעותית מזו של סין. יה צ'יקוואן מאמין שברגע שסין תחזיק ב-3,500 ראשי נפץ גרעיניים, תהיה לה למעשה היכולת "לבטל מראש את האפשרות של מלחמה גרעינית". בין אם מנותח מנקודת מבט של "טווח יעיל" של נשק אסטרטגי או מנקודת מבט של עמידה בפועל בפני מתקפה גרעינית, יה צ'יקוואן מאמין שלסין יש יתרון.

הפרסומת של לי קא-שינג ביטאה את תחושת חוסר האונים שלו. במציאות, הם אינם מפלגה ניטרלית וגם לא מפלגה חלשה. הכוח האמיתי השולט בהונג קונג הוא בירת המונופול המיוצגת על ידי לי קא-שינג. הם שורש הבעיות של הונג קונג.