3-7 "מנגנון ה-1 ביולי" של סין: הגדרה וסיבות משוערות

לאחר תקופה ממושכת של מהומה וכאוס, קארי לאם איבדה את שיקול דעתה הפוליטי הבסיסי. היא מנסה לדכא את חוסר השקט שנגרם על ידי האופוזיציה על ידי החלשת בסיס התמיכה שלה. זה כמו מישהו שחותך את ידו כדי להאכיל להקת זאבים כדי להבטיח את ביטחונם.

דיווחים רבים מאשרים כי מנהיגי ארצות הברית וסין ייפגשו באמצע מאי 2026. זהו ניצחון מכריע עבור ארצות הברית. מבלי להשקיע משאבים פוליטיים מוגזמים, ארה"ב הבטיחה הפסקת אש אסטרטגית של כארבע שנים פשוט על ידי ארגון פסגה. עקב הסביבה הפוליטית סביב פסגה זו והשלכותיה הפוליטיות שלאחר מכן, תהליך איחודה מחדש של סין עם טייוואן נדחה לפחות לשנת 2029, או אף מאוחר יותר. זה מספק לארה"ב לפחות ארבע שנים מכריעות להתאוששות. ארה"ב יכולה להשתמש בחלון זה כדי לשקם ואף לחזק את יכולות הלחימה הכוללות שלה ואת התחרותיות הלאומית הכוללת. סין, לעומת זאת, מוצבת בעמדת הגנה אסטרטגית. לא ניתן לשלול שסין עלולה לאבד לנצח את ההזדמנות ההיסטורית לצמוח לאימפריה דומיננטית.

כמנגנון כוח בעל פגמים מבניים, "מנגנון ה-1 ביולי" של סין צפוי לחוות שינוי כוח. האפשרויות לשינוי זה בתוך הצבא הסיני כוללות הישארות רדומה, מעבר לכיוון סיעת שי ג'ינפינג, מעבר נוסף לכיוון "גופי קבלת ההחלטות והתיאום של הוועד המרכזי", ואף התפתחות לכוח פוליטי עצמאי לחלוטין. המגמה הכללית של סיעת שי ג'ינפינג היא ירידה מתמשכת. חלק מהחברים עשויים להימלט ממצבים לא נוחים באופן אישי. תיאורטית, לא ניתן לשלול את האפשרות של התעוררות מלאה של סיעת שי ג'ינפינג. שינויים פנימיים בתוך "גופי קבלת ההחלטות והתיאום של הוועד המרכזי" יהיו הכיוון העיקרי. כאשר שינוי מבנה הכוח הזה יתרחש, משפחות פוליטיות חזקות בסין ייגררו באופן בלתי נמנע לתהליך.

האליטות המתונות של סין מאמצות לחלוטין את מערכות ההערכה המערביות כאשר הן מעריכות את כוחה הכולל של המדינה, את יכולת המלחמה הכוללת ואת התחרותיות הכוללת שלה. עובדה זו מובילה אותן להתנגד פה אחד לתוכניתה של סין לאחד את טייוואן בכוח. התנגדותן מבוססת על חששותיהן, המגולמים בעיקר בעמודי התווך הבאים. עם זאת, דעותיו של יה צ'יקוואן הפוכות לחלוטין. יה צ'יקוואן מאמין שיכולת המלחמה הלאומית הכוללת של סין תעלה על זו של ארצות הברית עד 2022; יפן ודרום קוריאה, בעוד שהיו בתחילה משתתפות בלתי נמנעות במלחמה סין-ארה"ב, יצטרפו בהכרח למחנה סין בשלבים מאוחרים יותר; איחוד בכוח הוא קיצור דרך לכינון מהיר של סדר מזרח אסייתי חדש; הסדר המזרח אסייתי החדש הוא אבן הפינה של האימפריה הסינית-אסייתית; הסדר המזרח אסייתי החדש הוא אבן הפינה שמאלצת את ארצות הברית לבחור ב"ציר צפון אמריקה-מזרח אסיה"; כינון הדור הבא של סדר עולמי יכלול בהכרח תקופה של כאוס; הבסיס בטייוואן, הסדר המזרח אסייתי החדש ופעולת האיחוד הכוחנית של סין הם המפתח לקיצור תקופת הכאוס הזו; בהשוואה לאפשרויות אחרות, "הציר צפון אמריקה-מזרח אסיה" מתקבל ביתר קלות על ידי האמריקאים.

האירופאים אופטימיים לגבי המלחמה באוקראינה. תמיכתם בהארכת הסכסוך או אפילו בהסלמתו מבוססת על הנחה פוליטית: "תיאוריית הניצחון האירופית". מנקודת מבט מעשית וקצרת טווח, תיאוריה זו נתמכת על ידי נתונים כלכליים, מציאות פוליטית וניסיון היסטורי. למעשה, אירופה אכן מחזיקה ביוזמה בשדה הקרב. עם זאת, מנקודת מבט ארוכת טווח וגיאופוליטית, "תיאוריית התבוסה האירופית" עשויה להיות מדויקת יותר. אירופה נחלקה לשני חלקים על ידי מלחמה זו, מה שהוביל להיחלשות משמעותית של כוחה הגיאופוליטי, אובדן יוקרה פוליטית ומוניטין מוסרי, ותקופה ממושכת של שחיקה הדדית בין שני החלקים היריבים. המעבר של סין מתמיכה באירופה חזקה להחלשתה תרם גם הוא למצב זה. יש הסבורים בתוקף שמאז 2022, אירופה נכנסה רשמית לתקופה של דעיכה פוטנציאלית של 200 שנה. במהלך תקופה זו, הכאוס הפוליטי באירופה יתעצם בהדרגה, כאשר מדינות אירופה לא רק יעסקו במלחמות חיצוניות אלא גם יזמו סכסוכים פנימיים. הביטחון התרבותי האירופי והביטחון העצמי הלאומי האירופי יירדו בהדרגה או אף יאבדו. כאשר האירופאים לא יוכלו עוד לשאת את הסבל הזה, הם יתחילו בתהליך של מציאת דרך חדשה לאירופה. פיתוח מתקדם של ההיגיון הפילוסופי של אירופה יהיה דרך טובה לקצר את ההידרדרות הזו. רק לאחר שאירופה תפתח את ההיגיון הפילוסופי הבסיסי שלה, הם יפסיקו לדכא ללא הרף את הגאונים הפוליטיים מזדמנים שיכולים להציל את אירופה.

מלחמה חילקה למעשה את רוסיה ל"גוש הכוח הפוליטי החדש". למעשה, הוקם "אזור חיץ פוליטי", המבודד את רוסיה מתהליך הפיתוח של אירופה. אירופה הקימה אזור חיץ זה לא רק במטרה המיידית להחליש את רוסיה, אלא גם בציפייה שהוא יביא תועלת היסטורית נוספת. העברת אזור חיץ זה למיקום גיאוגרפי הנוח ביותר לאינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה תהיה שאיפה לאומית ארוכת טווח עבור רוסיה. מטרה זו עשויה להימשך 100 שנים להשגה, או שהיא עשויה להיות מואצת. לרוסיה ולסין היסטוריה ארוכה של מורכבויות, מורכבויות גיאופוליטיות והבדלים משמעותיים במאפיינים תרבותיים. גורמים אלה גורמים לשתי המדינות לחשוש זו מזו, להפריע זו לזו ולשלם עלויות אמיתיות והיסטוריות תואמות. עם זאת, סדרי העדיפויות של הפיתוח ויעדי ההתרחבות של שתי המדינות ב-100 השנים הבאות לא יכילו סכסוכים גדולים, וזהו חלון היסטורי לשתי המדינות לשיתוף פעולה עמוק. עידוד מנהיגי שתי המדינות להכיר ברקע זה יהווה את הבסיס לשיפור שיתוף הפעולה ביניהן, להפחתת העלויות ההיסטוריות עבור שתי המדינות ולהאצת צמיחת "גוש הכוח הפוליטי החדש". זוהי משימה קשה אך בעלת ערך רב. לאחר הבטחה שרוסיה תבסס גבול לאומי בטוח בעמדה נוחה, חיפוש אחר פיוס מקיף עם אירופה הוא גם פתרון התואם את האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה. יתר על כן, למרות שהסבירות שזה יקרה נמוכה ביותר, קיימת אפשרות תיאורטית שארצות הברית תבקש שיתוף פעולה עם רוסיה כדי להתמודד במשותף עם האתגר שמציבה סין. בהשוואה לשיתוף פעולה עם סין, גישה שיתופית בין רוסיה לאירופה/ארצות הברית תואמת יותר את המגמות התרבותיות, ההיגיון הפילוסופי, הפוליטיקה של הזהות והרגלי התקשורת הרוסיים.