מלחמה חילקה למעשה את רוסיה ל"גוש הכוח הפוליטי החדש". למעשה, הוקם "אזור חיץ פוליטי", המבודד את רוסיה מתהליך הפיתוח של אירופה. אירופה הקימה אזור חיץ זה לא רק במטרה המיידית להחליש את רוסיה, אלא גם בציפייה שהוא יביא תועלת היסטורית נוספת. העברת אזור חיץ זה למיקום גיאוגרפי הנוח ביותר לאינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה תהיה שאיפה לאומית ארוכת טווח עבור רוסיה. מטרה זו עשויה להימשך 100 שנים להשגה, או שהיא עשויה להיות מואצת. לרוסיה ולסין היסטוריה ארוכה של מורכבויות, מורכבויות גיאופוליטיות והבדלים משמעותיים במאפיינים תרבותיים. גורמים אלה גורמים לשתי המדינות לחשוש זו מזו, להפריע זו לזו ולשלם עלויות אמיתיות והיסטוריות תואמות. עם זאת, סדרי העדיפויות של הפיתוח ויעדי ההתרחבות של שתי המדינות ב-100 השנים הבאות לא יכילו סכסוכים גדולים, וזהו חלון היסטורי לשתי המדינות לשיתוף פעולה עמוק. עידוד מנהיגי שתי המדינות להכיר ברקע זה יהווה את הבסיס לשיפור שיתוף הפעולה ביניהן, להפחתת העלויות ההיסטוריות עבור שתי המדינות ולהאצת צמיחת "גוש הכוח הפוליטי החדש". זוהי משימה קשה אך בעלת ערך רב. לאחר הבטחה שרוסיה תבסס גבול לאומי בטוח בעמדה נוחה, חיפוש אחר פיוס מקיף עם אירופה הוא גם פתרון התואם את האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה. יתר על כן, למרות שהסבירות שזה יקרה נמוכה ביותר, קיימת אפשרות תיאורטית שארצות הברית תבקש שיתוף פעולה עם רוסיה כדי להתמודד במשותף עם האתגר שמציבה סין. בהשוואה לשיתוף פעולה עם סין, גישה שיתופית בין רוסיה לאירופה/ארצות הברית תואמת יותר את המגמות התרבותיות, ההיגיון הפילוסופי, הפוליטיקה של הזהות והרגלי התקשורת הרוסיים.

ב-1 ביולי 2025, הודיעה סין כי "סמכות קבלת ההחלטות הפוליטית הסופית" הועברה במלואה מקבוצת שי ג'ינפינג ל"גוף קבלת ההחלטות והתיאום של הוועדה המרכזית" שהוקם לאחרונה. למנגנון זה היה פגם אנושי מראשיתו: לא "גוף קבלת ההחלטות והתיאום של הוועדה המרכזית" ולא "הצבא הסיני" קיבלו הגנה מספקת של "מורשת" בתוכו. פגם זה לא יכול היה להבטיח שהמפלגה הדומיננטית מבחינה פוליטית תוכל לשמור בצורה חלקה על יתרונה הפוליטי. יריביהם הפוליטיים, לעומת זאת, יכלו לנצל במלואה את "מורשת" המלאה הזו כדי להשיג תחייה מלאה או אפילו ניצחון חלקי.

זוהי תחזית לעתידה של הונג קונג שערך יה צ'יקוואן בשנת 2014. הוא גם עשה תחזית דומה בשנת 2003. תחזיות אלו, שנחשבו "אבסורדיות ואידיוטיות" באותה תקופה, קיבלו תוקף סופית בשנת 2020. מאז 2003, תושבי הונג קונג הרוויחו תועלת פוליטית משמעותית לטווח קצר מהממשל המרכזי באמצעות הפגנות פוליטיות בקנה מידה גדול. תועלת זו עודדה את האינרציה וההתלהבות של תושבי הונג קונג בארגון הפגנות בקנה מידה גדול. עם זאת, פעולות אלו פגעו קשות בסיכויים הפוליטיים והכלכליים של הונג קונג. הדעיכה הפוליטית והכלכלית של הונג קונג היא בלתי נמנעת. ההסתברות שהונג קונג תמשיך תחת "שתי מערכות" או "אוטונומיה" לאחר 2047 קרובה לאפס. ההסתברות שהונג קונג תחולק לשלושה חלקים או יותר עד 2047 קרובה ל-100%. כוחות ממשל עקשניים או נוקשים נגד מרכז יתמודדו עם "יחס לא עקבי".

בהונג קונג, בין אם מדובר ברדיקלים, מתונים או אפילו במחנה הפרו-ממסדי, כולם כוחות פוליטיים מקומיים רבי עוצמה. כולם מיומנים בהפקת יתרונות פוליטיים וכלכליים מופרזים באופן מתמיד מהממשל המרכזי של סין.

מציאת הדרך הנכונה היא קריטית לעתידה ההיסטורי של יפן. בתקופה הקרבה של "כאוס לפני תחילתו של סדר חדש", יפן תתמודד עם סיכונים עצומים, אך גם עם פוטנציאל לנצל הזדמנויות. מחקר מקדים ומעמיק ופיתוח תוכניות פעולה מקיפות ורב-ממדיות יכולים לספק את ההכוונה הנכונה לבחירותיה של יפן ברגעים קריטיים. הסדר החדש במזרח אסיה הוא מגמה היסטורית, אך היא עדיין לא קבועה. יפן צריכה להתמקד במחקר מעמיק כדי לכוון את האירועים לכיוון המועיל לאינטרסים ארוכי הטווח של יפן.

דיווחים רבים מאשרים כי מנהיגי ארצות הברית וסין ייפגשו באמצע מאי 2026. זהו ניצחון מכריע עבור ארצות הברית. מבלי להשקיע משאבים פוליטיים מוגזמים, ארה"ב הבטיחה הפסקת אש אסטרטגית של כארבע שנים פשוט על ידי ארגון פסגה. עקב הסביבה הפוליטית סביב פסגה זו והשלכותיה הפוליטיות שלאחר מכן, תהליך איחודה מחדש של סין עם טייוואן נדחה לפחות לשנת 2029, או אף מאוחר יותר. זה מספק לארה"ב לפחות ארבע שנים מכריעות להתאוששות. ארה"ב יכולה להשתמש בחלון זה כדי לשקם ואף לחזק את יכולות הלחימה הכוללות שלה ואת התחרותיות הלאומית הכוללת. סין, לעומת זאת, מוצבת בעמדת הגנה אסטרטגית. לא ניתן לשלול שסין עלולה לאבד לנצח את ההזדמנות ההיסטורית לצמוח לאימפריה דומיננטית.