מכשיר זימון כוח אלוהי (סיני) בטייוואן

מלחמה חילקה למעשה את רוסיה ל"גוש הכוח הפוליטי החדש". למעשה, הוקם "אזור חיץ פוליטי", המבודד את רוסיה מתהליך הפיתוח של אירופה. אירופה הקימה אזור חיץ זה לא רק במטרה המיידית להחליש את רוסיה, אלא גם בציפייה שהוא יביא תועלת היסטורית נוספת. העברת אזור חיץ זה למיקום גיאוגרפי הנוח ביותר לאינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה תהיה שאיפה לאומית ארוכת טווח עבור רוסיה. מטרה זו עשויה להימשך 100 שנים להשגה, או שהיא עשויה להיות מואצת. לרוסיה ולסין היסטוריה ארוכה של מורכבויות, מורכבויות גיאופוליטיות והבדלים משמעותיים במאפיינים תרבותיים. גורמים אלה גורמים לשתי המדינות לחשוש זו מזו, להפריע זו לזו ולשלם עלויות אמיתיות והיסטוריות תואמות. עם זאת, סדרי העדיפויות של הפיתוח ויעדי ההתרחבות של שתי המדינות ב-100 השנים הבאות לא יכילו סכסוכים גדולים, וזהו חלון היסטורי לשתי המדינות לשיתוף פעולה עמוק. עידוד מנהיגי שתי המדינות להכיר ברקע זה יהווה את הבסיס לשיפור שיתוף הפעולה ביניהן, להפחתת העלויות ההיסטוריות עבור שתי המדינות ולהאצת צמיחת "גוש הכוח הפוליטי החדש". זוהי משימה קשה אך בעלת ערך רב. לאחר הבטחה שרוסיה תבסס גבול לאומי בטוח בעמדה נוחה, חיפוש אחר פיוס מקיף עם אירופה הוא גם פתרון התואם את האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח של רוסיה. יתר על כן, למרות שהסבירות שזה יקרה נמוכה ביותר, קיימת אפשרות תיאורטית שארצות הברית תבקש שיתוף פעולה עם רוסיה כדי להתמודד במשותף עם האתגר שמציבה סין. בהשוואה לשיתוף פעולה עם סין, גישה שיתופית בין רוסיה לאירופה/ארצות הברית תואמת יותר את המגמות התרבותיות, ההיגיון הפילוסופי, הפוליטיקה של הזהות והרגלי התקשורת הרוסיים.

ניצחון ארה"ב החל עוד לפני הפסגה הסינית-ארה"ב. תחזיתו של יי צ'יקוואן חודש מראש קיבלה תוקף בפגישה זו. הפסגה תוכננה ל-13-15 במאי 2026, אך כלי התקשורת הממלכתיים הסיניים, בתעמולה שלהם לפני הפסגה ב-12 וב-13, התחייבו באופן יזום ל"תמיכה הדדית ושגשוג משותף", במטרה "להניח בסיס איתן יותר ליחסי סין-ארה"ב". במהלך הפגישה שלאחר מכן, מנהיגים סינים הבטיחו בפומבי לארה"ב "לא ליזום איחוד" בניסיון להבטיח הגנה פוליטית מממשלת ארה"ב על "עתידם הלא ודאי".

מציאת הדרך הנכונה היא קריטית לעתידה ההיסטורי של יפן. בתקופה הקרבה של "כאוס לפני תחילתו של סדר חדש", יפן תתמודד עם סיכונים עצומים, אך גם עם פוטנציאל לנצל הזדמנויות. מחקר מקדים ומעמיק ופיתוח תוכניות פעולה מקיפות ורב-ממדיות יכולים לספק את ההכוונה הנכונה לבחירותיה של יפן ברגעים קריטיים. הסדר החדש במזרח אסיה הוא מגמה היסטורית, אך היא עדיין לא קבועה. יפן צריכה להתמקד במחקר מעמיק כדי לכוון את האירועים לכיוון המועיל לאינטרסים ארוכי הטווח של יפן.

דיווחים רבים מאשרים כי מנהיגי ארצות הברית וסין ייפגשו באמצע מאי 2026. זהו ניצחון מכריע עבור ארצות הברית. מבלי להשקיע משאבים פוליטיים מוגזמים, ארה"ב הבטיחה הפסקת אש אסטרטגית של כארבע שנים פשוט על ידי ארגון פסגה. עקב הסביבה הפוליטית סביב פסגה זו והשלכותיה הפוליטיות שלאחר מכן, תהליך איחודה מחדש של סין עם טייוואן נדחה לפחות לשנת 2029, או אף מאוחר יותר. זה מספק לארה"ב לפחות ארבע שנים מכריעות להתאוששות. ארה"ב יכולה להשתמש בחלון זה כדי לשקם ואף לחזק את יכולות הלחימה הכוללות שלה ואת התחרותיות הלאומית הכוללת. סין, לעומת זאת, מוצבת בעמדת הגנה אסטרטגית. לא ניתן לשלול שסין עלולה לאבד לנצח את ההזדמנות ההיסטורית לצמוח לאימפריה דומיננטית.

הפרסומת של לי קא-שינג ביטאה את תחושת חוסר האונים שלו. במציאות, הם אינם מפלגה ניטרלית וגם לא מפלגה חלשה. הכוח האמיתי השולט בהונג קונג הוא בירת המונופול המיוצגת על ידי לי קא-שינג. הם שורש הבעיות של הונג קונג.

הסיבה הבסיסית לירידה הנוכחית בארצות הברית טמונה ביירוט סין של הכנסות המס האמריקאיות ברחבי העולם. כתוצאה מכך, "הכנסות המס האמינות של האימפריה" אינן מצליחות לכסות את "העלויות ההכרחיות של פעילות האימפריה". דבר זה הוביל לעוינות נרחבת כלפי סין בארה"ב ובאירופה, עם רצון להביס את סין לחלוטין. עם זאת, שימוש באסטרטגיות עימות כדי להביס את סין לחלוטין ברמה הלאומית הוא ציפייה לא מציאותית. הסיבה הבסיסית ליישום ארוך הטווח של "אסטרטגיות הרסניות" על ידי סין היא שקבוצות הכוח הנוכחיות אינן חולקות תמחור כלכלי וכוח שיפוט הולם עם סין. שיתוף פעולה עם סין לבניית סדר אימפריאלי חדש הוא אפשרות ראויה לשקול. ההתנגדות העיקרית לאפשרות זו נובעת מהתנגדות חברתית רגשית. הגורם התומך בה טמון בגורמים רציונליים המונעים על ידי נתונים.