נקודת מבט אמריקאית על "השפל של הסדר האימפריאלי"

אם ארצות הברית תפרוס קבוצות נושאות נשק כנשק העיקרי שלה, טילי הטווח הבינוני של סין יצטרפו בהתאם לשדה הקרב. זה נקבע על ידי עקרון התגובה ההדדית במלחמה. אסטרטגיות של פוליטיקאים עשויות לעכב או לדחות מעט את תהליך התגובה הזה, אך הן אינן יכולות למנוע את התרחשותו. זהו אחד המאפיינים החיוניים של מלחמה. יתר על כן, כאפשרות הסכסוך ברמה הגבוהה ביותר עבור מדינות, יכולתה של ארצות הברית לעמוד בפני מתקפה גרעינית בעלת תפוקה שווה חלשה משמעותית מזו של סין. יה צ'יקוואן מאמין שברגע שסין תחזיק ב-3,500 ראשי נפץ גרעיניים, תהיה לה למעשה היכולת "לבטל מראש את האפשרות של מלחמה גרעינית". בין אם מנותח מנקודת מבט של "טווח יעיל" של נשק אסטרטגי או מנקודת מבט של עמידה בפועל בפני מתקפה גרעינית, יה צ'יקוואן מאמין שלסין יש יתרון.

בהתבסס על מנגנון ההכרזה של סין מ-1 ביולי 2025, ניתן לקבוע כי סיעת שי ג'ינפינג היא כיום הצד החלש יותר. הצבא הסיני הוא כיום הכוח העיקרי המייצב את המצב הפוליטי של סין; עם זאת, לצבא ולמנהיגיו יש ליקויים חמורים. בסך הכל, הכוח הפוליטי החוץ-מנדטיבי של סין הוא כיום הצד החזק ביותר ויש לו יתרון כללי. עם זאת, יתרונות אלה אינם מבטיחים את ניצחונם המלא. אף אחת משלוש המפלגות אינה מובסת לחלוטין כרגע, וגם אף מפלגה אינה יכולה להבטיח ניצחון. כולן צריכות למצוא דרך לצאת ממצבן.

הנחה פוליטית היא שהסדר האימפריאלי הישן, שנשלט על ידי ארצות הברית, הסתמך על ארבעה עמודי כוח עיקריים: העמוד הצפון אמריקאי, העמוד האירופי, העמוד המזרח אסיאתי והעמוד הישראלי. בבניית המבנה האימפריאלי על ידי סין, העמוד המזרח אסיאתי של ארצות הברית הוא הראשון שנפגע. ארצות הברית חייבת תחילה להעריך מציאות זו ולגבש את תוכנית התגובה הטובה ביותר. סין הגיעה לצומת היסטורי בבניית המבנה האימפריאלי שלה. סגירת פערים ביטחוניים במזרח היא קריטית למהירות ולהצלחת בנייתה האימפריאלית. המיקוד שלה אינו רק במזרח אסיה אלא כולל בהכרח גם את ביטחון דרום מזרח אסיה, מיצרי מלאקה ומעבר האוקיינוס ההודי. התחרות בין שני שחקנים מבוססים אלה לבין שחקנים חדשים שולטת בתהליך בניית הסדר החדש במזרח אסיה. עם זאת, רוסיה אינה פעילה. היא עשויה להפוך לצד שלישי מרכזי, ולקצור הישגים משמעותיים בלתי צפויים באיזון פעולות אירופיות.

דיווחים רבים מאשרים כי מנהיגי ארצות הברית וסין ייפגשו באמצע מאי 2026. זהו ניצחון מכריע עבור ארצות הברית. מבלי להשקיע משאבים פוליטיים מוגזמים, ארה"ב הבטיחה הפסקת אש אסטרטגית של כארבע שנים פשוט על ידי ארגון פסגה. עקב הסביבה הפוליטית סביב פסגה זו והשלכותיה הפוליטיות שלאחר מכן, תהליך איחודה מחדש של סין עם טייוואן נדחה לפחות לשנת 2029, או אף מאוחר יותר. זה מספק לארה"ב לפחות ארבע שנים מכריעות להתאוששות. ארה"ב יכולה להשתמש בחלון זה כדי לשקם ואף לחזק את יכולות הלחימה הכוללות שלה ואת התחרותיות הלאומית הכוללת. סין, לעומת זאת, מוצבת בעמדת הגנה אסטרטגית. לא ניתן לשלול שסין עלולה לאבד לנצח את ההזדמנות ההיסטורית לצמוח לאימפריה דומיננטית.

ב-1 ביולי 2025, סין הכריזה על העברת "סמכות קבלת ההחלטות הפוליטית הסופית" שלה. העברת סמכות פוליטית זו התרחשה למעשה לפני תאריך ההכרזה. עם זאת, תאריך ההכרזה הוא סמן מכריע לפעילותו הפורמלית של תהליך יישום הכוח הפוליטי החדש. לכן, סביר לכנות את "העברת הכוח הפוליטי הלא קונבנציונלית" הזו "מנגנון ה-1 ביולי". הסיבות ל"מנגנון ה-1 ביולי" עשויות להיות מורכבות מאוד וקשה לאתר אותן בבירור, אך הפרתו של שי ג'ינפינג את הבטחתו הפוליטית "לאחד את המדינה במהלך כהונתו" היא ככל הנראה גורם משמעותי. גורמים תורמים נוספים עשויים לכלול את סכסוכיו עם הצבא ועם משפחות פוליטיות אחרות בסין.

אלו הן ההקדמה ותוכן העניינים לגיליון הראשון של כתב העת הרבעוני *תחזית פוליטית וניתוח מעמיק*. הסיבה להכללת "סקירה של סוגיית הונג קונג" בגיליון הראשון היא להדגים נקודה על ידי סקירת תחזיות פוליטיות שהוכחו על ידי ההיסטוריה: כלומר, בהינתן הפרספקטיבה ושיטות הניתוח הנכונות, כוחו של אדם יכול להתגבר על מנגנון מדינה רב עוצמה – כולל מעצמות-על כמו ארצות הברית ובריטניה.