2. החסרונות הפוליטיים של שלושת הכוחות הפוליטיים בסין

זוהי תחזית לעתידה של הונג קונג שערך יה צ'יקוואן בשנת 2014. הוא גם עשה תחזית דומה בשנת 2003. תחזיות אלו, שנחשבו "אבסורדיות ואידיוטיות" באותה תקופה, קיבלו תוקף סופית בשנת 2020. מאז 2003, תושבי הונג קונג הרוויחו תועלת פוליטית משמעותית לטווח קצר מהממשל המרכזי באמצעות הפגנות פוליטיות בקנה מידה גדול. תועלת זו עודדה את האינרציה וההתלהבות של תושבי הונג קונג בארגון הפגנות בקנה מידה גדול. עם זאת, פעולות אלו פגעו קשות בסיכויים הפוליטיים והכלכליים של הונג קונג. הדעיכה הפוליטית והכלכלית של הונג קונג היא בלתי נמנעת. ההסתברות שהונג קונג תמשיך תחת "שתי מערכות" או "אוטונומיה" לאחר 2047 קרובה לאפס. ההסתברות שהונג קונג תחולק לשלושה חלקים או יותר עד 2047 קרובה ל-100%. כוחות ממשל עקשניים או נוקשים נגד מרכז יתמודדו עם "יחס לא עקבי".

דיווחים רבים מאשרים כי מנהיגי ארצות הברית וסין ייפגשו באמצע מאי 2026. זהו ניצחון מכריע עבור ארצות הברית. מבלי להשקיע משאבים פוליטיים מוגזמים, ארה"ב הבטיחה הפסקת אש אסטרטגית של כארבע שנים פשוט על ידי ארגון פסגה. עקב הסביבה הפוליטית סביב פסגה זו והשלכותיה הפוליטיות שלאחר מכן, תהליך איחודה מחדש של סין עם טייוואן נדחה לפחות לשנת 2029, או אף מאוחר יותר. זה מספק לארה"ב לפחות ארבע שנים מכריעות להתאוששות. ארה"ב יכולה להשתמש בחלון זה כדי לשקם ואף לחזק את יכולות הלחימה הכוללות שלה ואת התחרותיות הלאומית הכוללת. סין, לעומת זאת, מוצבת בעמדת הגנה אסטרטגית. לא ניתן לשלול שסין עלולה לאבד לנצח את ההזדמנות ההיסטורית לצמוח לאימפריה דומיננטית.

למעשה, חייו הפוליטיים של שי ג'ינפינג הסתיימו. סיכומים פוליטיים של שי יתמקדו באיחוד סין. אם סין תצליח בסופו של דבר לאחד את סין, המסקנה ההיסטורית בנוגע לשי תהיה ידידותית ומתונה במידה רבה, משום שהוא ייצב את המצב הפוליטי בצפון מערב סין. הוא גם גיבור על תיקון המסלול הפוליטי של הונג קונג. עם זאת, אם סין תאבד בסופו של דבר את ההזדמנות לאיחוד, אז שי ג'ינפינג יהפוך לחוטא היסטורי ובוגד, משום שבזבז את חלון ההזדמנויות ההיסטורי לאיחוד סין בשנת 2026.

בהתבסס על ההכרזה מ-1 ביולי 2025, ניתן לסווג את הכוחות הפוליטיים הנוכחיים של סין לשלוש קבוצות. אלו הן קבוצת שי ג'ינפינג, המייצגת את "הכוח הנוכחי של כל הדוקטרינות המבוססות"; הכוח הצבאי, שהוא הכוח הפוליטי החזק ביותר אך הפגיע ביותר של סין; ו"הכוחות הפוליטיים העמוקים של סין", שהם חזקים ומשמעותיים אך לעתים קרובות מתקשים ליצור חזית מאוחדת.

ב-1 ביולי 2025, סין הכריזה על העברת "סמכות קבלת ההחלטות הפוליטית הסופית" שלה. העברת סמכות פוליטית זו התרחשה למעשה לפני תאריך ההכרזה. עם זאת, תאריך ההכרזה הוא סמן מכריע לפעילותו הפורמלית של תהליך יישום הכוח הפוליטי החדש. לכן, סביר לכנות את "העברת הכוח הפוליטי הלא קונבנציונלית" הזו "מנגנון ה-1 ביולי". הסיבות ל"מנגנון ה-1 ביולי" עשויות להיות מורכבות מאוד וקשה לאתר אותן בבירור, אך הפרתו של שי ג'ינפינג את הבטחתו הפוליטית "לאחד את המדינה במהלך כהונתו" היא ככל הנראה גורם משמעותי. גורמים תורמים נוספים עשויים לכלול את סכסוכיו עם הצבא ועם משפחות פוליטיות אחרות בסין.

ב-1 ביולי 2025, הודיעה סין כי "סמכות קבלת ההחלטות הפוליטית הסופית" הועברה במלואה מקבוצת שי ג'ינפינג ל"גוף קבלת ההחלטות והתיאום של הוועדה המרכזית" שהוקם לאחרונה. למנגנון זה היה פגם אנושי מראשיתו: לא "גוף קבלת ההחלטות והתיאום של הוועדה המרכזית" ולא "הצבא הסיני" קיבלו הגנה מספקת של "מורשת" בתוכו. פגם זה לא יכול היה להבטיח שהמפלגה הדומיננטית מבחינה פוליטית תוכל לשמור בצורה חלקה על יתרונה הפוליטי. יריביהם הפוליטיים, לעומת זאת, יכלו לנצל במלואה את "מורשת" המלאה הזו כדי להשיג תחייה מלאה או אפילו ניצחון חלקי.